גיל שנתיים ובעיות שינה

או במילים אחרות, שינה והצבת גבולות.

איי איי איי, גיל שנתיים, הידוע בכינויו המפוקפק "גיל שנתיים הנורא", הגיל שבו הפעוט בודק איפה השליטה שלו מתחילה ושלנו נגמרת. האמת היא שזה כל כך מפתה לוותר על המאבק ופשוט להיכנע לתכתיבים ולרצונות שלהם, גם אם זה מנוגד למה שאנחנו מסכימים או רוצים כהורים, גם אם זה מנוגד להשקפת עולמנו ולעקרונות שהצבנו לעצמנו.

כאמא לארבעה אני יכולה להגיד לכם עם יד על הלב, זנחתי לא מעט עקרונות ככל שנולדו לי יותר ילדים. הראשון שלי ספג ממני הכי הרבה "תורה" והבאות אחריו כבר קיבלו דרך יותר קלה וסלולה לעבור בה וזה טבעי וזה בסדר.

אבל יחד עם זאת, יש דברים שאני כאמא לא מוכנה להתפשר עליהם ומתוכם אני גוזרת את הגבולות שלי, את הקווים האדומים שלי. וגבולות היא לא מילה גסה.
תחשבו עליכם רגע, כשאנחנו יודעים מה הגבולות שמישהו הציב לנו באופן ברור, נגיד במקום העבודה שלנו, אנחנו מרגישים ממש חופשיים לנוע בתוך הגבולות האלה בלי לשאול "מותר לי? אסור לי?" אנחנו מניחים בצד את החשש ופשוט פועלים מתוך ביטחון. כי זה מה שגבולות עושים. מייצרים ביטחון. לפעמים אנחנו גם נרצה לבדוק ולבחון את הגבולות וככה בדיוק הילדים שלנו. גבולות בילדים ופעוטות מאפשרים להם להתקיים בביטחון, לחקור ולבדוק בתוך הגבולות בצורה חופשית.

אז מה קורה כאן בעצם?

איפשהו בין גיל שנה וחצי לשנתיים, הפעוטות מבינים שיש להם השפעה על הסביבה שלהם בעזרת הקול שלהם והבחירות שלהם. האמת היא, שכשחושבים על זה, זו הבנה מדהימה. יחד עם זאת, ההבנה הזאת שהם יכולים להשפיע על הסביבה ולהביע את המחאה והרצון שלהם, זה עדיין לא אומר שהם אלה שיכתיבו ויחליטו על הרוטינה החדשה בבית, על מה מותר ומה אסור. החוכמה היא לאפשר להם להשפיע, להביע את הרצון שלהם, את המחאה שלהם, להשמיע את הקול שלהם, להתחשב ברצונות שלהם, אבל לא לתת להם לנהל אותנו ולבטל את הסביבה הבטוחה והטובה שאנחנו החלטנו לתת להם בגבולות שהצבנו.

בואו נראה איך מפרקים את זה ואיך עושים את זה

#1 תנו להם לבחור מתוך אופציות ברורות שאתם הכתבתם ושהם בסדר מבחינתכם

הילדים שלנו לא צריכים לבחור מתוך 10 אופציות ולהתבלבל. שתי אופציות מספיקות בהחלט. ככה הוא יכול לבחור ולהרגיש שהוא משפיע, שמתחשבים בו, שהוא עצמאי, שיש לו חופש בחירה. הראינו לו שאנחנו רואים מה חשוב לו ומצד שני, החופש בחירה הזה הוא תחת פיקוח ובקרה שלנו ולא מאפשר כאוס.

#2 תחשבו באיזה תחום אתם נותנים להם את הבחירה

אני לא אתן לילד שלי לבחור מתי ללכת לישון. זו החלטה לגמרי שלי שמבוססת על הצרכים שלי ושלו ושל הבית כולו ולכן נחליף את השאלה של "אתה רוצה ללכת לישון?" בשאלה "עכשיו הגיע הזמן לישון. אתה רוצה להיכנס למיטה בעצמך או שאני ארים אותך? אתה רוצה את הסיפור הזה או את הסיפור הזה? איזו פיג'מה תרצה ללבוש? את הפיג'מה עם הארנבים או עם הדינוזאורים?" כאלה שאלות, סגורות, שמציעות שתי אופציות בלבד שהן בשליטה שלנו

#3 תחתרו למגע

הצעה של בחירה מתוך שתי אופציות היא טובה כדי להימנע מחיכוך, אבל אם כבר נקלענו לתוך התפרצות, השתטחות על הרצפה, דרמה, זיקוקי דינור, קודם כל תחתרו למגע. תחבקו, תרימו, תציעו נחמה ואז תציעו את הבחירה.

#4 תקפידו תמיד להסביר להם בצורה ברורה מה עומד לקרות לפני שזה קורה.

תתארו להם במילים "עכשיו אנחנו נחזיר את המשחקים למקום, נאכל ארוחת ערב, נתקלח ונלך לישון. אז יש לך הזדמנות למשחק אחרון ואחריו אנחנו נתחיל להתכונן לשינה ונוכל לקרוא סיפור ולהתחבק לפני כן."
תראו מה עשינו כאן. ציינו את הזמנים, שעוד כמה דקות אנחנו נסיים לשחק, נתנו הזדמנות מראש לבחור מה יהיה המשחק האחרון, הכתבנו את הציפיות שלנו באופן ברור ואפילו נתנו להם משהו לצפות לו – סיפור, התכרבלות.
את האסטרטגיה הזאת אתם יכולים להלביש על כל סיטואציה אחרת.
בואו נניח שאתם בפארק ורוצים לסיים את הבילוי. תוכלו להגיד לו "אמיתי, אנחנו צריכים לחזור הביתה בעוד כמה דקות, אז אתה יכול לבחור משחק אחרון בנדנדה או במגלשה ואז ניפרד מהחברים שלנו ונלך הביתה. כשנגיע הביתה, נאכל ארוחת טעימה טעימה"
מה עשינו כאן? שוב, הזכרנו את הזמנים שנשארו, הצענו לבחור מה לעשות בזמן שנשאר, הכתבנו מה הולך לקרות לאחר מכן ונתנו לו משהו כיפי לחכות לו. אני מבטיחה לכם, זה מתכון בטוח להצלחה. תשננו את התבנית הזאת, תתחילו ליישם אותה בכל מיני תחומים ותראו את זה פועל כמו קסם ומונע את ההתפרצויות וההשטתחויות.

#5 תחזיקו חזק חזק בקווים האדומים שלכם.

כשאנחנו מגדירים גבולות ברורים, השלב הבא הוא לשמור עליהם, לא רק להצהיר עליהם.
התינוק שלכם רוצה לדעת שאתם העוגן שלו, שאפשר להישען עליכם, שאתם המקום הבטוח שלו. את כל זה יוצרים על ידי מתיחת גבולות ועל ידי עמידה במילה שלנו. אגב, זה לא אומר לבטל את המחאה ואת הכעס שלו. אפשר להגיד לו שאנחנו מבינים שהוא כועס וזה בטוח לא נעים ואני עדיין אוהבת אותך.
אם נסכם, המשימה הכי מורכבת שלנו בהקשר הזה של שמירה על גבולות היא למצוא את האיזון שבין להעצים את הילד שלנו, לפתח אצלו את תחושת העצמאות והמסוגלות שתעצב אותו כאדם בוגר ובין ההכרה שאנחנו מכתיבים את סדר היום שלנו, את העקרונות שלנו ואת הגבולות שלנו.

זה פוגש אותנו מאוד חזק בזמן ההרדמה, ממש לפני שהולכים לישון כי הם סקרנים, פעלתנים ופחות כיף עכשיו להיפרד וללכת לישון. אז תקפידו על סדר יום פחות או יותר קבוע, עם שעת השכבה קבועה למרות המחאה והקושי, במקום קבוע, במיטה שלו.
תמיד תסבירו מה עומד לקרות ותציעו איפה שאפשר את שתי האופציות לבחירה. בדרך כלל זה יהיה סביב טקס שינה: איזה ספר? איזה שיר תרצה לשיר? אבל אם החלטנו על סיפור אחד, אז זה סיפור אחד! אם החלטנו לאפשר שניים, אז שניים. אין עוד אחר כך. תעמדו במילה שלכם, אחרת תמצאו את עצמכם בתוך כאוס והרדמות ארוכות מאוד שכרוחות בהרבה מאוד בכי בגלל שהגבולות לא ברורים.
הפעוט שלנו יכול לבחור איפה שאנחנו נותנים לו את אפשרות הבחירה אבל עצם השינה, היא לא בחירה והיא לא אופציה.