תינוק חולה לא ישן: נזלת, שיעול, חום ושיניים, ומה עושים אחרי

האף סתום. השיעול מתחיל בדיוק כשהוא נרדם. החום עולה באמצע הלילה.

ואתם יושבים ליד המיטה, עייפים, ושואלים את עצמכם אם כל מה שבניתם בשינה הולך עכשיו לפח.

בואו נעשה סדר.

התשובה הקצרה: כשתינוק חולה, השינה שלו נפגעת מסיבות פיזיות אמיתיות - אף סתום, שיעול שמחמיר בשכיבה, חום וכאב. בזמן המחלה מורידים דרישות: נותנים לישון יותר ביום ומרגיעים יותר. אבל ממשיכים להשכיב על הגב, על מזרן שטוח, בלי הגבהה. תרופות רק לפי הרופא. וכשהמחלה עוברת, חוזרים בהדרגה להרגלים שהיו לפניה.

תוכן עניינים

למה תינוק חולה לא ישן?

קודם כל, חשוב להבין: זה לא "הרגל רע" ולא משהו שעשיתם לא נכון.

לתינוק חולה יש קושי אובייקטיבי לישון. משהו בגוף שלו מפריע לו, והגוף מגיב.

ברוב המקרים, תינוק חולה דווקא ישן יותר שעות ביממה. אבל השינה שלו מקוטעת: יותר יקיצות, גם בתנומות היום וגם בלילה. יש ארבעה גורמים עיקריים.

למה אף סתום מפריע לתינוקות יותר מאשר לנו?

תינוקות צעירים נושמים בעיקר דרך האף. הם עוד לא יודעים לקנח, ולא עוברים בקלות לנשימה דרך הפה כמו שאנחנו עושים כשהאף סתום.

הנזלת עצמה היא לא אויב. היא מלכודת דביקה שתופסת אבק, חיידקים ווירוסים לפני שהם מגיעים לריאות. בזמן צינון הגוף פשוט מייצר ממנה הרבה יותר.

התוצאה מורגשת בשני מקומות. באכילה, כי קשה מאוד לינוק או לשתות מבקבוק ולנשום באותו זמן דרך אף סתום. ובשינה, כי כל סתימה גורמת לחרחורים, לנחירות וליקיצות.

למה השיעול מחמיר דווקא כשהיא נרדמת?

שאלה שהגיעה מאמא: "בת 10 חודשים, משתעלת בעיקר בשינה או כשמרדימים אותה".

כשעומדים או יושבים, כוח המשיכה עוזר להפרשות לרדת. בשכיבה, הנזלת מטפטפת מהאף לאחור, אל הגרון, ומגרה את רפלקס השיעול.

גם אוויר יבש מגרה את הגרון. ולכן שיעול יכול להימשך עוד ימים אחרי שהנזלת כבר כמעט עברה.

מה חום עושה לשינה?

תינוק עם חום מרגיש רע. כואבים לו השרירים, חם לו, ואז קר לו, והוא "סמרטוט".

הגוף עסוק במלחמה בווירוס או בחיידק, ולכן הוא מתעייף מהר יותר. זה מסביר למה תינוק חולה נרדם מוקדם ונראה עייף כל היום, ובכל זאת מתעורר הרבה בלילה.

כאב: שיניים, אוזניים, גרון

כאב מעיר. נקודה. תינוק שכואב לו לא יצליח להירדם בקלות, ויתעורר כשהכאב מתגבר. על שיניים נדבר בהמשך, כי שם יש הרבה בלבול.

הוא חולה. כמה לתת לו לישון?

ביום רגיל, אני ממליצה להגביל את משך תנומות היום, כדי לשמור על הלילה.

בזמן מחלה, העיקרון הזה יורד מהשולחן.

הגוף של התינוק צריך מנוחה כדי להחלים. גם מכבי, בהנחיות שלה לילדים עם חום, ממליצה פשוט להקפיד שהילד ינוח. אז לא סופרים שעות ולא מחשבנים יותר מידי. אם הוא נרדם מוקדם מהרגיל, כי חלונות הערות שלו התקצרו, זה בסדר גמור להשכיב אותו מוקדם.

שני דברים כן חשובים כאן.

הראשון: שתייה. תינוק חולה אוכל ושותה פחות, וזה מה שמדאיג אותי יותר מכל שעת שינה. ותזכורת חשובה: מתחת לגיל חצי שנה נותנים הנקה או תמ"ל בלבד, בלי מים. ה-AAP ממליצה להתחיל להציע מעט מים רק סביב גיל 6 חודשים ומעלה. אצל תינוקות צעירים, אם תנומה מתארכת מאוד, שווה להעיר בעדינות כדי להציע ארוחה. על זה הרחבתי במדריך מתי צריך להעיר את התינוק.

השני: יש הבדל בין "עייף מהמחלה" לבין ישנוניות קיצונית. תינוק שקשה להעיר, שמגיב פחות, שנראה אפאתי - זה כבר לא עניין של שינה. זה סימן לפנות לרופא.

מותר להרדים אותו על הידיים? ואם הוא ישן עליי כל הלילה?

בזמן מחלה, התינוק צריך יותר ידיים, יותר חיבוקים, יותר נחמה. וזה בסדר. גם אתם דואגים יותר, וגם זה בסדר.

החוכמה היא לשחרר את הגבולות הנוקשים, בלי לזרוק אוטומטית את כל ההרגלים הטובים שבניתם.

למה? כי השינה האיכותית ביותר קורית דווקא במיטה שלו. על הידיים שלכם אתם זזים, נושמים, משמיעים קולות, והשינה שלו, שגם ככה קלה יותר בזמן מחלה, נקטעת עוד יותר.

אז אני מציעה לעבוד בשלבים, ולהוסיף עזרה רק כשצריך:

  • שלב ראשון: מרגיעים על הידיים, מחבקים, מנחמים. כשהוא רגוע - מניחים במיטה להירדמות עצמה.
  • שלב שני: אם הוא מתפתל ולא מצליח להירגע, קודם כל מחפשים צורך פיזי. יש חום? כואב לו? האף סתום? מטפלים בזה קודם.
  • שלב שלישי: אם גם אחרי זה קשה לו, ליטופים ונוכחות ליד המיטה. ואם זה לא מספיק, מרדימים על הידיים עד שהוא מנומנם ומניחים.
  • ואם אין ברירה: מרדימים על הידיים מההתחלה ועד הסוף. הוא צריך אתכם עכשיו.

הרדמה על הידיים בזמן מחלה היא לא כישלון ולא "הרס". זה מה שהתינוק צריך עכשיו, ואחרי שהמחלה תעבור חוזרים בהדרגה למה שעבד לכם.

ואם אתם רוצים להיות קרובים בלילה? במקום להביא את התינוק אליכם למיטה, קחו מזרן ותקימו "מחנה" בחדר שלו. הוא ישן במיטה שלו, ואתם לידו. כך אתם שומרים גם על שינה בטוחה וגם על השקט שלו.

שמתי מגבת מתחת למזרן כדי שיהיה גבוה. זה עוזר?

זו אולי העצה הכי נפוצה ברשת (שגם רופאים נותנים אותה לא מעט) לתינוק מצונן. והתשובה חדה: לא מגביהים את המזרן.

התינוק צריך לישון על משטח שטוח לגמרי, בלי שום הגבהה. משרד הבריאות מנחה שהמזרן יהיה תקני, לא רך מדי וללא שיפוע (כלומר, שהראש לא יהיה מורם), ושהתינוק יושכב לישון תמיד על הגב, כולל בתנומות היום. את ההנחיות המלאות אפשר לקרוא בעמוד השינה הבטוחה של משרד הבריאות.

גם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) מתנגדת למשטחי שינה משופעים, ומדגישה שגם תינוקות עם ריפלוקס ישנים שטוחים על הגב.

למה זה מסוכן? בשיפוע, תינוק יכול להחליק למטה, להתקפל לתנוחה שמקשה עליו לנשום, או להתגלגל לצד. מגבת או כרית מתחת לראש מוסיפות סיכון של חנק.

ומה עם נדנדה, סלקל, עגלה או טרמפולינה? כל מוצר שמחזיק את התינוק בתנוחה מוגבהת מתאים רק תחת השגחה, כשאתם ערים לידו. נרדם שם? מעבירים אותו למיטה, על הגב, בהקדם.

גם בזמן מחלה, המקום הבטוח ביותר לשינה הוא מזרן קשיח ושטוח. עוד על זה במדריך שינה בטוחה לתינוקות ובמאמר על מניעת מוות בעריסה.

אז מה כן עוזר לאף סתום ולשיעול בלילה?

מי מלח ושאיבה, לפני האוכל ולפני השינה

מי מלח (סליין) הם לא תרופה. אלה מים בריכוז מלחים שדומה לזה שבגוף. מזליפים או מתיזים לכל נחיר, נותנים להם רגע לפעול, והם הופכים את הנזלת לדלילה יותר, כך שקל יותר לפנות אותה כשהיא פחות צמיגית.

תינוק לא יודע לקנח, אז אחרי מי המלח אפשר לשאוב בעדינות בעזרת משאבה פשוטה לאף. ה-AAP מציינת שהשיטה הזו עובדת הכי טוב אצל תינוקות מתחת לגיל חצי שנה.

התזמון חשוב: לפני ארוחה, כדי שיצליח לאכול ולנשום, ולפני השכבה, כדי לפתוח את האף לתחילת השינה.

מכשיר אדים קרים

מכשיר אדים מכניס לחות לאוויר. הלחות מרככת את הנזלת הצמיגה ומפחיתה את הגירוי בגרון שמעורר שיעול.

ה-AAP מציינת שמכשירי אדים קרים בטוחים יותר לילדים צעירים ממכשירים חמים, כי אין בהם סכנת כוויה. חשוב לנקות את המכשיר לפי הוראות היצרן, כי בלי ניקוי נכון מצטברים בו עובש וחיידקים.

הרבה שתייה

שתייה עוזרת לדלל הפרשות ושומרת מפני התייבשות. מתחת לגיל חצי שנה, "שתייה" פירושה הנקה או תמ"ל, לא מים. ואם צריך להוסיף האכלות, גם בלילה, בגלל הקאות, שלשולים או תיאבון ירוד - אל תפחדו לעשות את זה. התייבשות מסוכנת הרבה יותר מחוסר שינה. את הכל אפשר להחזיר אחר כך.

ומה לא?

  • תרופות שיעול והצטננות ללא מרשם: ה-AAP קובעת שאין לתת אותן לתינוקות ולילדים מתחת לגיל 4. ה-FDA האמריקאי מזהיר שמתחת לגיל שנתיים, תכשירים עם חומרים מכווצי כלי דם או אנטי-היסטמינים עלולים לגרום לתופעות לוואי חמורות.
  • דבש: לא לפני גיל שנה, בגלל סכנת בוטוליזם. מעל גיל שנה, ה-AAP מציינת שדבש יכול להקל על שיעול.
  • משחות ושמנים "פותחי נשימה": גם להם יש הגבלות גיל. ה-AAP ממליצה על משחת מנטול רק מגיל שנתיים. לא מורחים ולא מטפטפים שום דבר בלי לשאול את הרופא או הרוקחת.

ובסוף, צריך לזכור: נזלת ושיעול, לוקח להם זמן לעבור, לא משנה מה נעשה. הם מקטעים את השינה, גם שלו וגם שלכם. זה זמני, ובשעות הכי חשוכות של הלילה חשוב לזכור את זה.

ועוד דבר קטן: לשטוף ידיים במים וסבון לעתים קרובות, כדי שלא כל הבית יחלה ביחד.

"הוא בטח מוציא שיניים": איך מבדילים בין שיניים למחלה?

כמעט כל אמא שואלת את זה. ורוב הזמן, השיניים מקבלות את האשמה על דברים שהן לא עשו.

מה לא שייך לשיניים?

חום של 38 ומעלה. שלשולים. הקאות. שיעול. בכי קשה ומתמשך.

ה-AAP כותבת במפורש שבקיעת שיניים לא גורמת לחום, לשלשול או לבכי מוגזם, ושאם מופיעים סימנים כאלה יש לפנות לרופא. אם יש חום של 38 מעלות ומעלה ואתם מייחסים אותו לשיניים, אתם עלולים לפספס מחלה אמיתית. אז לא מאשימים אוטומטית את השיניים.

גם ריור והכנסת ידיים לפה הם לא הוכחה. הם יכולים להופיע הרבה לפני השן הראשונה, כחלק מהתפתחות תקינה. התינוק פשוט חוקר את העולם דרך הפה וזה נקרא השלב האוראלי.

מתי שיניים באמת מפריעות לשינה?

מניסיוני הקליני, השלב שבאמת כואב ומעיר הוא קצר: הימים הספורים שבהם השן עומדת לפרוץ דרך החניכיים. החניכיים נפוחות ואדומות, ולפעמים אפשר לראות או למשש קו לבן מתחת לחניכיים. כשהשן בוקעת, הכאב החריף בדרך כלל נרגע.

מה עוזר לחניכיים כואבות?

  • טבעת נשיכה מגומי קשיח, או צעצוע נשיכה מקורר.
  • חיתול בד שהורטב והוקפא, ללעיסה תחת השגחה.
  • עיסוי עדין של החניכיים עם אצבע נקייה.
  • כל דרכי ההרגעה הרגילות שלכם: ידיים, הנקה, טיול, נענוע.

ושני דברים שלא:

  • שרשראות שיניים (ענבר, עץ, סיליקון): ה-FDA קיבל דיווחים על מקרי מוות ופציעות קשות מחניקה והשתנקות בגללן. לא בטיחותי, בלי ויכוח.
  • ג'לים מאלחשים לחניכיים: ה-FDA מזהיר שתכשירים עם בנזוקאין עלולים לגרום לסיבוך נדיר אבל מסוכן שפוגע ביכולת הדם לשאת חמצן. ה-AAP מוסיפה שג'לים כאלה בדרך כלל גם לא עוזרים הרבה.

ואם התינוק כבר ישן טוב ופתאום מתעורר בגלל שן? מנחמים, מטפלים בכאב, ומחזירים למיטה. לא חוזרים להאכלות לילה שכבר נגמלו מהן בגלל שן. כאב הוא לא רעב.

"זה בסדר לתת נורופן כל ערב לפני השינה?" ומה עם תוסף כדי שיישן?

אני מבינה מאיפה השאלה הזו מגיעה. רואים את הילד סובל, ורוצים שלפחות יירדם.

אבל ההחלטה על תרופה, איזו, כמה וכמה ימים ברצף, שייכת לרופא הילדים או לרוקחת. לא לקבוצה בפייסבוק ולא לי. אני אחות מומחית בשינה, ואני לא נותנת מינונים או המלצות כאלה. ברור שזה לא תקין כל לילה לתת נורופן או נובימול.

מה כן חשוב לדעת: תרופה נועדה לטפל בכאב או בחום. אם הילד באמת סובל, אין סיבה שיסבול. אם הרופא המליץ על משכך כאבים, מנה לפני השינה יכולה לעזור לו להירדם בנוחות. גם ה-AAP כותבת, לגבי שיניים, שמנה לילית יכולה להקל על ההירדמות של תינוק שסובל, ושימוש מתון בפרצטמול נחשב בטוח, בעוד ששימוש תכוף עלול לגרום לבעיות. המינון והתדירות - רק לפי הנחיית רופא.

ואם אתם מוצאים את עצמכם נותנים משכך כאבים ערב אחרי ערב? זו בדיוק הסיבה לעצור ולהתייעץ עם הרופא. לפעמים מה שנראה כמו "שיניים" הוא בכלל אוזן כואבת ולפעמים זו בעיית שינה.

לגבי תוספי שינה, "טבעיים" או לא: תוספי תזונה לא מפוקחים כמו תרופות. ה-AAP כותבת שמלטונין הוא לא כדור שינה ושיש להשתמש בו רק אחרי שיחה עם רופא הילדים, ושלרוב קשיי שינה נפתרים בהרגלים נכונים ובטקס שינה קבוע. לכן אני לא ממליצה לתת לתינוק או לפעוט שום תוסף לשינה על דעת עצמכם.

מתי פונים לרופא או למיון מיד?

רוב הצינונים לא אמורים להדאיג. אבל יש סימנים שבהם לא מחכים שזה יעבור:

  • חום אצל תינוק קטן: תינוק מתחת לגיל 3 חודשים עם חום של 38 מעלות ומעלה - פונים לרופא מיד (AAP). מכבי מגדירה כל חום מעל 38 עד גיל חודשיים כמצב שמחייב פנייה דחופה. ובגיל 3 עד 6 חודשים, ה-NHS ממליץ לפנות לרופא כשהחום 39 ומעלה.
  • חום שלא חולף: לפי ה-AAP, פונים לרופא כשהחום נמשך יותר מ-24 שעות אצל ילד מתחת לגיל שנתיים, או יותר מ-3 ימים אצל ילד מגיל שנתיים ומעלה.
  • קושי בנשימה: נשימה מהירה או כבדה, הרחבת נחיריים, העור בין הצלעות או מתחתן נשאב פנימה בכל נשימה, הפסקות בנשימה, או רעשי נשימה חזקים מאוד שנשמעים כמו מאמץ גדול.
  • כחלון: שפתיים, לשון או פנים כחלחלות או אפורות.
  • סימני התייבשות: פחות חיתולים רטובים, בכי בלי דמעות, יובש בפה, עיניים שקועות.
  • ישנוניות קיצונית: קשה להעיר אותו או שהוא לא נשאר ער, מגיב פחות, אפאתי, או בכי חלש ומתמשך או בצליל גבוה.
  • פריחה בצורת נקודות אדומות-סגולות שלא נעלמת בלחיצה.
  • פרכוס.
  • סירוב לאכול ולשתות.

הרשימה מבוססת על ההנחיות של מכבי למחלות חום בילדים, של ה-AAP ושל שירות הבריאות הבריטי (NHS). אם אתם רואים כחלון או הפסקות בנשימה - פונים למיון או מזמינים אמבולנס, לא מחכים לתור.

ויש עוד סימן אחד, אולי החשוב מכולם: תחושת הבטן שלכם. אם משהו מרגיש לא נכון, עדיף ללכת לבדוק עשר פעמים "סתם" מאשר לפספס פעם אחת. ואם התינוק שלכם מתחת לגיל 3 חודשים, ה-AAP ממליצה לפנות לרופא כבר בסימן הראשון של מחלה.

ואם החום הופיע אחרי חיסון, יש לזה מדריך נפרד: תינוק לא ישן אחרי חיסון.

המחלה עברה, אבל השינה לא חזרה. מה עכשיו?

זה החלק שהרבה הורים לא מצפים לו.

הילד כבר בריא. אוכל, משחק, צוחק. ובלילה? מתעורר כמו שהתעורר כשהיה חולה, ומבקש בדיוק את מה שקיבל אז: ידיים, הנקה, בקבוק, אתכם לידו.

למה זה קורה?

כי התינוק לומד מהר. במשך כמה ימים, ולפעמים שבועות, הוא נרדם בתנאים מסוימים. בין מחזור שינה למחזור, כולנו מתעוררים לרגע. תינוק שנרדם על הידיים מתעורר במיטה, מגלה שהתנאים השתנו, וקורא לכם כדי לשחזר אותם.

זו לא רגרסיה התפתחותית. זו תלות בהירדמות שנבנתה בזמן המחלה, ובצדק, כי אז הוא היה צריך את זה.

והחדשות הטובות: אם לפני המחלה הוא ידע לישון טוב, מניסיוני, ההרגלים האלה לא נמחקים. בדרך כלל מספיק להזכיר לו אותם בעקביות ובסבלנות.

איך חוזרים בעדינות?

  • מוודאים שהוא באמת החלים, בהתייעצות עם הרופא. לא חוזרים לתוכנית כשעוד יש חום או כאב.
  • חוזרים לתוכנית שעבדה לכם לפני המחלה. אותו טקס שינה, אותן שעות, אותם חלונות ערות, אותה דרך הירדמות. כאילו זה היום הראשון.
  • מצמצמים בהדרגה את מה שנוסף. אם בגלל המחלה חזרתם להאכיל בלילה, ובטח אם זה היה בגלל חשש להתייבשות, מורידים את ההאכלות האלה בהדרגה ובתיאום עם הרופא. על זה הרחבתי במדריך להפסקת האכלות לילה.
  • סבלנות. מניסיוני הקליני, החזרה אצל תינוק שכבר ישן טוב לפני המחלה בדרך כלל קצרה יותר מהלמידה הראשונה, כי לא מלמדים מאפס. אבל יש דברים שאי אפשר לזרז, וגם התינוק צריך זמן להתרגל מחדש.

ואם לפני המחלה השינה גם ככה הייתה קשה? אז המחלה רק החמירה משהו שכבר היה שם. גם זה אפשר לשנות, כשהוא בריא.

רוצים להבין את ההבדל בין חזרה אחורה אחרי מחלה לבין רגרסיה של גיל? קראו את המדריך לרגרסיות שינה.

ומה אם רציתי להתחיל תהליך שינה, והוא חולה?

מחלת חום היא כמעט הסיבה היחידה שבגללה אני ממליצה לדחות תחילת תהליך שינה. שיניים, חיסון בשבוע הבא, "עוד רגע קפיצת גדילה" - כל אלה לא סיבות לחכות. מחלה עם חום כן. מחכים שיחלים, ומתחילים.

"הוא היה מאושפז, ועכשיו הוא מפחד לישון"

שאלה שהגיעה מאמא: תינוק בן חמישה חודשים, אחרי אשפוז, נרדם לרבע שעה, מתעורר בבכי, מחפש את אמא, וחוזר חלילה.

קודם כל, מה שאתם מרגישים הגיוני לגמרי. אשפוז, ובטח טיפול נמרץ, הוא חוויה קשה גם לתינוק וגם להורים.

בבית חולים מעירים לבדיקות, למדידות, לתרופות. יש אורות, רעשים ואנשים זרים. לפעמים ההורים לא יכלו להחזיק את התינוק כמו שרצו. ואחרי כל זה, הגוף שלו עוד מחלים.

לא חייבים לתת לזה שם, "חרדת נטישה" או משהו אחר. מה שחשוב הוא מה עושים עכשיו:

  • מוודאים עם הרופא שאין סיבה רפואית לבכי ולקושי לישון, כמו כאב, קשיי נשימה או רעב.
  • הרבה קרבה ביום. מגע, משחק, זמן ביחד. ככל שהוא מרגיש בטוח ביום, קל לו יותר להיפרד בלילה.
  • טקס שינה קבוע וצפוי. אותם צעדים, באותו סדר, כל ערב. כשהכול צפוי, זה מרגיע.
  • נוכחות לידו. בשלב הזה זה בסדר להיות לידו, גם על מזרן בחדר שלו, בזמן שהוא ישן במיטה שלו.
  • מחזירים את העצמאות בהדרגה, רק כשהוא כבר בריא ורגוע יותר.

ואל תשכחו את עצמכם. גם אתם עברתם משהו קשה. אם הפחד לא נרגע, דברו עם מישהו: הרופא, אחות טיפת החלב, או מישהו קרוב.

מתי כדאי להתייעץ עם אחות מומחית בשינה?

בזמן המחלה עצמה, מי שצריך לראות את התינוק הוא הרופא.

אבל אחרי שהמחלה עברה, ובטח אחרי אשפוז, יש מצבים שבהם כדאי לקבל ליווי:

  • הילד כבר בריא, אבל השינה לא חוזרת למה שהייתה, למרות שחזרתם לתוכנית.
  • כל צינון "מפרק" לכם את השינה מחדש, ואתם מרגישים שאתם רק מתחילים מאפס שוב ושוב.
  • האכלות הלילה שנוספו בזמן המחלה נשארו, ואתם לא יודעים איך להוריד אותן.
  • גם לפני המחלה השינה הייתה קשה, ועכשיו זה הזמן לסדר אותה.

במקרים האלה אפשר לבנות תוכנית מותאמת לגיל, לשלב ההתפתחותי ולמה שעבר עליכם. כל הפרטים על ליווי שינה אישי נמצאים כאן.

רוצים להעמיק? הפרקים בפודקאסט "שינה זה לחלשים"

שאלות נפוצות

שמתי מגבת מתחת למזרן שיהיה גבוה, כי היא חנוקה מהנזלת. זה בסדר?

לא. התינוק צריך משטח שטוח לגמרי, בלי שום הגבהה. משרד הבריאות מנחה מזרן תקני ללא שיפוע (כלומר, שהראש לא יהיה מורם), וה-AAP מדגישה שגם תינוקות עם ריפלוקס ישנים שטוחים על הגב. בשיפוע התינוק עלול להחליק לתנוחה שמקשה על הנשימה. במקום זה: מי מלח ושאיבה לפני השינה, מכשיר אדים קרים, והשכבה על הגב על מזרן שטוח.

הבת שלי בת 10 חודשים ומשתעלת בעיקר בשינה. מה אפשר לעשות?

בשכיבה, הפרשות מהאף מטפטפות לגרון ומגרות שיעול, ולכן הוא מחמיר בלילה ויכול להימשך גם אחרי שהנזלת כמעט עברה. מה שעוזר: מי מלח ושאיבה לפני השינה, מכשיר אדים קרים ושתייה. מתחת לגיל שנה לא נותנים דבש, ומתחת לגיל 4 לא נותנים תרופות שיעול ללא מרשם. שיעול שנמשך, או כל קושי בנשימה, הם סיבה לבדיקה אצל הרופא.

זה בסדר לתת נורופן כל ערב לפני השינה כשהוא מוציא טוחנות?

את ההחלטה על תרופה, כמה וכמה ימים ברצף, מקבלים עם רופא הילדים. אם הוא אישר משכך כאבים, מנה לפני השינה יכולה לעזור לו להירדם בנוחות, לפי הוראות השימוש. ואם צריך משכך כאבים ערב אחרי ערב, זו סיבה טובה לבדוק עם הרופא שזה באמת השיניים ולא, למשל, אוזן. לתת כל לילה משכך כאבים כי אני חושבת שכל לילה יש כאב - זה דגל אדום!

יש לו חום, זה הזמן להתחיל תהליך שינה?

לא. מחלת חום היא כמעט הסיבה היחידה שבגללה אני ממליצה לדחות תחילת תהליך שינה. מחכים שיחלים לגמרי, בהתייעצות עם הרופא, ואז מתחילים. שיניים או חיסון קרוב הם לא סיבה לדחות התחלת תהליך שינה.

הוא היה מאושפז ומאז מתעורר כל רבע שעה בבכי. יש לתינוק חרדת נטישה?

לא. אין לו חרדת נטישה, כי לא נטשתם אותו כשהוא היה מאושפז. אחרי אשפוז, שבו העירו אותו הרבה ולפעמים לא יכולתם להחזיק אותו, הגיוני שהוא פשוט צריך אתכם יותר. קודם מוודאים עם הרופא שאין סיבה רפואית לבכי. אחר כך: הרבה קרבה ביום, טקס שינה קבוע, נוכחות לידו בלילה, ועצמאות שחוזרת בהדרגה כשהוא בריא.

הוא כבר בריא, אבל עדיין רוצה להירדם רק עליי. הרסתי את כל מה שבנינו?

לא. בזמן המחלה הוא היה צריך אתכם, ועשיתם בדיוק את מה שצריך. אם לפני המחלה הוא ידע לישון טוב, ההרגלים לא נמחקו. חוזרים לתוכנית שעבדה לכם, כאילו זה היום הראשון, עם סבלנות. ואם השינה לא חוזרת גם אחרי שחזרתם לתוכנית, זה הזמן להתייעץ.

הרבה בריאות, ונשיקות,
סוזי